ה' יוזם פיוס עם העם בדומה לבעל המבקש להשיב אליו את אשתו, ומצהיר לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ - אשדל אותה ואשנה את דעתה כדי להרחיקה מתאוותיה ולעורר בה רצון לתשובה. לשם כך הוא מבטיח וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר, אל מקום מבודד המבטא את ארץ ישראל החרבה, את תחושת הבדידות והצער בגלות, או את תהליך הנדודים שנועד לזכך את העם. בסופו של התהליך מצהיר ה' וְדִבַּרְתִּי עַל־לִבָּהּ, וישמיע לעם דברי פיוס, נחמה ואהבה. דברים אלו ינחמו אותם על ייסורי הגלות, יפיחו בהם אומץ ויחזקו את הכיסופים לחידוש הקשר עמו.
הושע, פרק ב׳, פסוק ט״ז
לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.