הושע, פרק ב׳, פסוק ה׳

האומה, המומשלת לאישה בוגדת, מוזהרת שאם לא תחדל ממעשיה הרעים ה' יסיר ממנה את השגחתו ויעניש אותה בבושה, כך שאַפְשִׁיטֶנָּה, כלומר יסיר את לבושה ומתנותיה, וישאיר אותה עֲרֻמָּה. וְהִצַּגְתִּיהָ, כלומר הוא יעמיד אותה פגיעה וחסרת כל בדיוק כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ, כמשל לתקופת שעבוד מצרים שבה הייתה בשפל לפני שנגאלה. מצב זה יורע כאשר וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר, שמשמעותו גירוש לגלות מופקרת או חזרה לסכנות המדבר הממשי, ואף יגיע לכדי שיממון מוחלט ונצחי כאשר וְשַׁתִּהָ, כלומר ישים אותה, כְּאֶרֶץ צִיָּה. לבסוף, וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא כעונש מידה כנגד מידה על שייחסה את מימיה לאלילים, צמא שיתבטא הן במוות פיזי והן בגוויעה רוחנית מחוסר תורה ונבואה.