בניית מערך ההגנה של הממלכה כללה חיזוק של ערים אסטרטגיות שונות שחולקו בין נחלות השבטים. העיר צָרְעָה השתייכה בעבר לנחלת שבט דן, אך לאחר שבני השבט עזבו את מקומם ונדדו צפונה, היא נכללה במערך הערים המוגנות [ביאור שטיינזלץ].
ציון המיקום אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן מלמד כי הערים המוזכרות, ובהן איילון וחברון, לא היו מרוכזות באזור אחד אלא פוזרו גיאוגרפית, כך שחלקן שכנו בנחלת יהודה וחלקן בנחלת בנימין, כל אחת במקומה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי המונח עָרֵי מְצֻרוֹת מתאר ערים מבוצרות וחזקות, שנועדו לשמש כערי מבצר ומצוק להגנת האזור.