לאחר פילוג הממלכה, רחבעם נאלץ להתמודד עם מציאות ביטחונית חדשה ומתוחה. בניגוד לירבעם שהוצרך לבנות לעצמו עיר בירה חדשה בשכם, רחבעם נהנה מיתרון התחלתי כאשר נשאר בעיר הבירה הבנויה מכבר, ולכן נאמר וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִָם [מלבי"ם]. עם זאת, המרד של שבטי ישראל והקמת הממלכה המתחרה בצפון יצרו מצב של אי-שלום מתמיד, ולעתים אף סכנת מלחמה של ממש [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
מאחר שרחבעם נותר עם אוכלוסייה מועטה ביחס לעמו של ירבעם, ומתוך חשש שירבעם יבוא להילחם בו, הוא נקט בפעולות התגוננות [מלבי"ם, רלב"ג]. לשם כך הוא בנה עָרִים לְמָצוֹר. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא להקמת ערי מבצר חזקות, המוקפות בחומה, דלתיים ובריח, שנועדו לשמש כמקום מסתור והגנה. ערים אלו נקראו כך משום שאויב המבקש לכבוש אותן אינו יכול להכריען בקלות בקרב ישיר, אלא נאלץ להטיל עליהן מצור ממושך [מצודת דוד, רלב"ג]. מנגד, גישה שונה מציעה כי מדובר היה בערים קטנות שרחבעם הקיף במים כדי לחזק את הגנתן, ומשמעות המילה "מצור" בהקשר זה קשורה לתעלות ומקווי מים [רש"י].