ביסוס הממלכה וההיערכות הצבאית נעשו בשני מישורים מקבילים: חימוש נרחב של הערים וגיבוש תמיכת העם. חלוקת הנשק התבצעה וּבְכׇל עִיר וָעִיר, כך שאפילו הערים שאינן מוגדרות כבצורות צוידו בכלי מלחמה [מלבי"ם]. הציוד הצבאי כלל צִנּוֹת וּרְמָחִים, כאשר צִנּוֹת הם כלי מלחמה המשמשים כמגנים גדולים, ורְמָחִים הם סוג של חניתות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
ההיערכות, שבאה לידי ביטוי במילים וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד, כללה את ביצור הגבולות [ביאור שטיינזלץ] והענקת סוגים רבים ושונים של אמצעי הגנה וחוזק לערים [מצודת דוד].
לצד ההתעצמות הצבאית, המילים וַיְהִי לוֹ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן מצביעות על החוזק הדמוגרפי והפוליטי. שבטים אלו היו נתונים למרות הממלכה באופן מוחלט, בניגוד לממלכת ירבעם שסבלה מנטישה של חלק מהעם שעבר לתמוך בממלכת יהודה [מלבי"ם]. כתוצאה מההתבצרות העוצמתית והלכידות הפנימית, נרתע מלך ישראל מלערוך מתקפה צבאית ולכבוש שטחים אלו [מצודת דוד].