החלטות ירושה ופוליטיקה פנימית בחצר המלוכה מובילות את המלך רחבעם לבצע מהלך אסטרטגי, המבטיח את העברת השלטון לבן המועדף עליו.
הפרשנים מסכימים כי המילים וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ וכן לְנָגִיד בְּאֶחָיו משמעותן שרחבעם העניק לאביה את משפט הבכורה, ומינה אותו להיות שר, מושל והבכיר מבין כל אחיו. מינוי זה נעשה עוד בחייו של רחבעם, מתוך מטרה מובהקת המבוטאת במילים כִּי לְהַמְלִיכוֹ, שכן רחבעם הכין את הקרקע כדי שאביה יירש את כיסאו לאחר מותו.
מהלך זה דרש שינוי בסדרי הירושה הטבעיים, משום שאביה כלל לא היה הבן הבכור. רחבעם בחר להעביר את זכות המלוכה מבני אשתו אביחיל אל אביה, שהיה בנה של מעכה, אשתו האהובה ביותר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות החלטה זו, אביה הבין את כוונת אביו ופעל באופן אקטיבי לביסוס מעמדו ולחיזוק כוחו אל מול שאר אחיו. הוא הציב אנשים מטעמו כשומרים בערים הבצורות ברחבי יהודה ובנימין, וסיפק להם מזון בשפע. צעד פוליטי וצבאי זה נועד להבטיח את נאמנותם והשתעבדותם אליו, ובכך לבצר את שלטונו העתידי ולמנוע התנגדות מצד שאר בני המלך [רלב"ג].