רחבעם מלך יהודה פועל לבסס את שלטונו ואת שושלת המלוכה העתידית באמצעות נישואין אסטרטגיים עם נשים מתוך המשפחה המלכותית של בית דוד. המניע לצעד זה היה רצונו להעמיד יורש עצר שיהיה מזרע דוד גם מצד אמו, וכך למנוע מלחמות ירושה עתידיות בין בניו (מלבי"ם).
הפסוק מפרט את ייחוסן של הנשים, אך עולה השאלה כמה נשים מוזכרות כאן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשתי נשים שונות: מחלת ואביהיל. לפי קו זה, המילה אֲבִיהַיִל נדרשת כאילו נכתבה עם ו"ו החיבור ("ואביהיל"), תופעה לשונית שבה חסרה אות החיבור במשפט (רש"י, רד"ק). מנגד, ישנה דעה ולפיה מדובר באשה אחת בלבד, המיוחסת לבית ישי גם מצד אביה וגם מצד אמה (ביאור שטיינזלץ). מבחינת מסורת הקריאה, המילה הכתובה כ-בן לפני השם ירימות נקראת בפועל כ-בַּת, והשם אביהיל נכתב באופן ייחודי עם האות ה' (מנחת שי).
באשר לזהותו של יְרִימוֹת בֶּן־דָּוִיד, הפרשנים מציינים כי שם זה אינו מופיע ברשימות המוכרות של בני דוד. ההסבר המקובל הוא שייתכן כי מדובר בבן שהיה לו שם נוסף שבו הוא מוכר במקומות אחרים, או שמדובר בבן שנולד בשלב מאוחר יותר (מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ).
ייחוסה של האישה השנייה (או חלקה השני של שושלת האשה האחת) הוא מזרע אֱלִיאָב בֶּן־יִשָׁי, אחיו הגדול של דוד. עובדה זו סוגרת מעגל היסטורי ורוחני מתקופת שמואל הנביא. כאשר שמואל בא למשוח למלך את אחד מבני ישי, הוא ראה את אליאב וטעה לחשוב שהוא נבחר ה'. טעות זו נבעה מכך ששמואל חזה ברוח קודשו את העתיד לצאת מאליאב – את צאצאיתו המלכה, אשת רחבעם. חזון מטעה זה ניתן לשמואל כעונש מאת ה' על כך שהתבטא בגאווה כאשר אמר לשאול "אנכי הרואה". על כך נענה שבעתיד יראה דברים ולא ידע לפענח נכונה את משמעותם (רש"י).
מבחינה משפחתית, נראה כי מחלת לא ילדה לרחבעם ילדים, ורק לאחר מכן הוא לקח את אביהיל שילדה לו בנים, בטרם נשא נשים נוספות (מלבי"ם, רלב"ג).