התערבות נבואית עוצרת את צבא יהודה על סף מלחמת אחים, ומבהירה כי הפילוג המדיני אינו מרד רגיל אלא אירוע שנגזר משמיים [ביאור שטיינזלץ].
הציווי האלוהי מפורט במספר שלבים, כדי למנוע כל אפשרות של עימות. תחילת האיסור במילים לֹא תַעֲלוּ, שמשמעותן איסור לצאת ולהילחם נגדם בעריהם שלהם. על כך מוסיף הפסוק וְלֹא תִלָּחֲמוּ, כדי לאסור אפילו על הזמנתם לקרב בשדה המערכה [מלבי"ם]. כדי להדגיש את חומרת המעשה, ה׳ מזכיר להם שהם עומדים להילחם עִם אֲחֵיכֶם, שהרי בני ישראל כולם הם אחים בני איש אחד [רש"י].
ההוראה להפסיק את המערכה הצבאית היא מוחלטת, והפסוק מורה שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ. החיילים מצווים להתפזר לבתיהם, ואין להם צורך להישאר חמושים ומוכנים מתוך חשש שהצד השני יבוא להילחם בהם [מלבי"ם]. הסיבה לביטול המערכה היא כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה, כלומר אין לנהוג באירוע זה כפי שנוהגים בדיכוי מרד שגרתי, משום שהפילוג עצמו בא מאת ה' [ביאור שטיינזלץ].
בסופו של דבר, העם מציית להנחיה. המילים וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת מתארות את הפסקת הצעידה למלחמה נגד ירבעם [ביאור שטיינזלץ], והן מקבילות לציווי ההתחלתי לֹא תַעֲלוּ, המורה על עצירת היציאה למתקפה [מלבי"ם].