יצא לכם פעם לראות מישהו שעשה טעות גדולה, אבל במקום להמציא תירוצים הוא פשוט הוריד את הראש, לקח אחריות והודה שטעה? התנהגות כזו יכולה לשנות את הכול. זה בדיוק מה שקרה למלך רחבעם. כשהממלכה הייתה בסכנה גדולה, המלך הבין שהוא צריך לשנות את דרכיו. המילה וּבְהִכָּנְעוֹ מתארת את הרגע שבו רחבעם נכנע והשפיל את עצמו בפני ה'. זו לא הייתה כניעה של רגע אחד, אלא התנהגות אמיתית ומתמשכת של ענווה. בזכות הכניעה הזו, שָׁב מִמֶּנּוּ אַף ה' וְלֹא לְהַשְׁחִית לְכָלָה. כלומר, הכעס של ה' סר והוא החליט להציל את הממלכה ולא להחריב אותה לגמרי. הענווה של המלך הפכה את מידת הדין למידת הרחמים.
אבל ההצלה לא קרתה רק בזכות המלך. הכתוב מספר שוְגַם בִּיהוּדָה הָיָה דְּבָרִים טוֹבִים. בעם יהודה היו אנשים שעשו מעשים טובים וישרים שהגנו עליהם. הייתה ביניהם אחדות, אהבה, ויתור ועזרה הדדית, וזה הראה שהחינוך הטוב של המלכים דוד ושלמה עדיין נשאר בלבבות שלהם. השילוב המיוחד הזה, של מלך שיודע להרכין ראש ושל עם שעושה חסד, הוא זה שעורר את רחמי ה' והציל את כולם.