תארו לעצמכם שאתם עומדים מול מקהלה ענקית שבה כולם שרים ומנגנים ביחד בתיאום מושלם. בבית המקדש התרחש אירוע אדיר ומרגש של שירה ונגינה. המילה לְכֻלָּם מלמדת שכל הלוויים המשוררים התייצבו יחד. היו שם ראשי המשוררים המפורסמים, כמו לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן, יחד עם הבנים והאחים שלהם. כולם עמדו כשהם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ, כלומר לבושים בבגדים מיוחדים שעשויים מפשתן, והחזיקו בידיהם כלי נגינה שונים. הלוויים מתוארים כמי שעֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ, כי דוכן השירה שלהם היה ממוקם בצד המזרחי של בית המקדש.
אל הלוויים הצטרפו מאה ועשרים כוהנים, שזה המספר הכי גדול שמותר של כוהנים שתוקעים בחצוצרות. הכוהנים היו מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת, כלומר מריעים בהן בקול גדול. החצוצרות לא נועדו לנגן מנגינה רגילה, אלא להשמיע קולות תרועה חזקים שהשתלבו בלחן של שאר הכלים. השירה והנגינה היו פשוט מושלמים. המשוררים ששרו בפה והמנגנים שניגנו בכלים פעלו יחד בהסכמה מלאה. כשקבוצה אחת הרימה את הקול, גם השנייה עשתה זאת בדיוק באותו הזמן, כדי להודות לה' בשילוב נפלא של קולות.