שלמה המלך ניהל את מיזמי הבנייה האדירים שלו באמצעות מערכת היררכית מסודרת של מנהלים ומפקחים. בראש המערכת האזרחית הזו עמדו מנהלים בכירים מבני ישראל, שתפקידם היה לפקח על רבבות הפועלים שעסקו במלאכה [ביאור שטיינזלץ]. המילה הַנִּצָּבִים (אשר נכתבת "הנציבים" אך נקראת "הנצבים" [מנחת שי]) משמעותה אנשים ממונים, ואילו המילה הָרֹדִים מבטאת עניין של ממשלה ושליטה [מצודת ציון], כלומר אותם שרים ששימשו כנוגשים בעושי המלאכה [מצודת דוד].
הקושי המרכזי העולה מן הכתוב הוא סתירה מספרית ביחס למקבילה בספר מלכים. בעוד שכאן מוזכרים מאתיים וחמישים שרים, בספר מלכים (א' ט, כג) מופיע המספר חמש מאות וחמישים [רש"י, רד"ק, רלב"ג]. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר בטעות, אלא בשתי דרכים שונות למנות את אותה שדרת פיקוד, המורכבת מישראלים ומגרים. בספר מלכים נמנו כלל השרים יחד, שלוש מאות גרים ומאתיים וחמישים ישראלים, המהווים יחד חמש מאות וחמישים. לעומת זאת, כאן נמנו אך ורק מאתיים וחמישים השרים מבני ישראל [רש"י, רד"ק].
את שלוש מאות השרים הגרים החסרים כאן, מונה ספר דברי הימים במקום אחר, יחד עם המפקחים הזוטרים. בעוד שבספר מלכים נמנו שלושת אלפים ושלוש מאות מפקחים זוטרים, בספר דברי הימים (ב' ב, א) המספר עומד על שלושת אלפים ושש מאות. מכאן עולה התמונה של מערכת הפיקוד המדורגת: מאתיים וחמישים השרים הישראלים המוזכרים כאן היו ממונים על שלוש מאות השרים הגרים, ואלו בתורם פיקחו על שלושת אלפים ושלוש מאות המפקחים שניהלו בפועל את עשרות אלפי נושאי הסבל וחוצבי ההר [רש"י, רד"ק].