שלמה המלך פעל לחיזוק ממלכתו באמצעות מיזמי בנייה וביצור אסטרטגיים. במסגרת זו, הוא הפך את יישובי בית חורון, העליון והתחתון, למעוזים מוגנים היטב. אף על פי שערים אלו נבנו במקור כבר על ידי שארה משבט אפרים, פועלו של שלמה התבטא בשיקומן לאחר שנחרבו, או בשדרוגן מיישובים כפריים פשוטים לערים בצורות ומוקפות חומה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הצורך בביצור מסיבי נבע ממיקומן הגיאוגרפי של הערים על גבול התחום [רש"י]. השליטה בהן אפשרה פיקוח על דרכים מרכזיות והיוותה סמל שלטוני מובהק, שדרכו ביטא שלמה את מאמציו לאיחוד הממלכה ולהכפפתה להנהגתו [ביאור שטיינזלץ].
הערים מוגדרות כעָרֵי מָצוֹר, כלומר ערי מבצר. הכינוי נובע מחוזקן הרב; ערים אלו היו כה מוגנות עד שאויב לא יכול היה לחדור לתוכן, אלא נאלץ להטיל עליהן מצור היקפי ממושך כדי למנוע הכנסת מזון ומים [מצודת ציון]. רמת מיגון גבוהה זו הושגה באמצעות הפיכתן לערים בעלות חוֹמוֹת דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ [ביאור שטיינזלץ].