שלמה המלך מבסס את הסדר הארגוני של עבודת המקדש, ומעמיד את משרתי הקודש בדיוק על פי התוכנית שהתווה אביו. הפרשנים מסכימים כי חלוקה זו נשענת על הפירוט המופיע בספר דברי הימים א', שם מפורטות בנפרד משמרות הכהנים, הלוויים והשוערים [מלבי"ם].
המילה מַחְלְקוֹת גזורה מהמילה "חלק", והיא מתייחסת למשמרות הכהנים [מצודת ציון]. שלמה מעמיד אותם כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד, כלומר על פי החוק והסדר שקבע דוד, כך שכל משמר יפעל עַל־מִשְׁמְרוֹתָם – בדיוק בזמן המיועד לו [מצודת דוד].
לצד הכהנים, מוצבים הלוויים לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת, תפקיד שעיקרו הוא שירת הקודש [מצודת דוד]. שירה זו מתבצעת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים, כלומר מול הכהנים [ביאור שטיינזלץ], ובדיוק בעת שהם עובדים ומקריבים על המזבח. עבודת הלוויים נעשית לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, שכן עליהם לשורר בכל יום את השיר הקבוע והמיוחד לאותו היום [מצודת דוד].
בנוסף לכהנים ולמשוררים, סודרו גם הַשֹּׁעֲרִים בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר. שומרי המקדש נחלקו כך שלכל שער ושער הועמדו שוערים מיוחדים משלו, כפי שציווה דוד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].