עם השלמת בניית המקדש, נפתח פרק חדש בעבודת הקורבנות שריכז את הפולחן למקום אחד. המילה אָז מציינת את סיום הבנייה, שלב שבו נאסרה ההקרבה בבמות פרטיות, ומעתה הועלו הקורבנות אך ורק על המזבח המרכזי שלפני האולם [מצודת דוד].
הציון כי הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה עֹלוֹת אינו מתייחס רק לעצם ההקרבה, אלא לכך ששלמה המלך קיבל על עצמו לממן את הקורבנות מכיסו. בעוד שבספר מלכים מוזכר ששלמה מימן את קורבנות שלוש הרגלים, כאן מתבאר כי הוא לקח על עצמו את הוצאות כלל הקורבנות הציבוריים, ובכלל זה עולת התמיד המוקרבת בכל יום, וכן את מוספי השבתות, ראשי החודשים והמועדים [מלבי"ם].
באשר למיקום ההקרבה עַל מִזְבַּח ה', הכוונה היא למזבח הנחושת שבנה שלמה. ישנה דעה ולפיה שלמה עשה מזבח נחושת חדש והניח אותו תחת מזבח הנחושת המקורי שעשה משה במדבר, אך גישה זו מעוררת קושי מתוך פסוקים אחרים המעידים כי המזבח שעמד שם קודם לכן היה בעצמו מזבח של נחושת [רש"י].