מערכת הקורבנות פעלה על פי סדר זמנים קבוע, החל מהמחזור היומי ועד למעגל השנתי. המילים וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם מתייחסות לכל עניין הנדרש בכל יום ויום [מצודת דוד], ובפרט לקורבנות התמיד המוקרבים מדי יום [ביאור שטיינזלץ]. הפעולה של לְהַעֲלוֹת משמעותה הקרבת קורבנות אלו לה' על המזבח, בדיוק כְּמִצְוַת מֹשֶׁה.
הכתוב מרחיב את יריעת הזמנים ומציין כי על מזבח זה הועלו כלל הקורבנות הציבוריים [מצודת דוד], והם הקורבנות המיועדים לַשַּׁבָּתוֹת, וְלֶחֳדָשִׁים, וכן וְלַמּוֹעֲדוֹת, שהם שלושת הרגלים הנחגגים שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה: בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת [ביאור שטיינזלץ].