נישואיו של שלמה לבת פרעה, בתו של מלך גדול, היו הישג דיפלומטי משמעותי שהעניק לה מעמד רם בקרב נשותיו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, נוצרה התנגשות בין מקום מגוריה לבין קדושת המקום, שהצריכה שינוי במערך המגורים המלכותי.
העלה שלמה מעיר דוד – שלמה העביר באופן יזום את בת פרעה מציון, שם התגוררה במשך עשרים שנה מאז שלקח אותה לאישה, אל הבית החדש שסיים לבנות עבורה [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בעוד שבספר מלכים מתואר בפשטות כי בת פרעה "עלתה", הכתוב כאן מבהיר כי שלמה הוא שהעלה אותה משם, והמניע המרכזי לכך היה קדושת המקום [מלבי"ם].
הסיבה להעברתה מפורשת בהמשך. הביטוי אשה לי מכוון לאישה המיוחדת לקיום יחסי אישות [מצודת דוד], ולכן קבע שלמה כי היא אינה יכולה לשבת בבית דוד – מונח שאינו מצמצם את האיסור למבנה בודד, אלא מתייחס באופן כללי לכלל קבוצת הבתים במתחם [רד"ק, מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי ההכרזה כי קדש המה מתייחסת לכל העיר ולכל הבתים שבה [רש"י]. אף על פי שארון ה' הוכנס רק לבית אחד ספציפי המקודש לו, שלמה החשיב את כל הבתים הסמוכים כמקודשים מעצם כניסת הארון לסביבתם, ומסיבה זו בנה לה בית נפרד כדי שלא תשב במקום הקודש [רד"ק, מצודת דוד].
מבחינה לשונית, בביטוי אשר באה אליהם ארון ה', הפועל באה מופיע בלשון נקבה. זאת משום שהמילה "ארון" במקרא יכולה לקבל צורת נקבה, כפי שמופיע גם בספר שמואל: "וארון ברית ה' נלקחה" [רש"י, רד"ק]. בנוסף, מדייקים במסורת הקריאה כי במילה העלה האות עי"ן מנוקדת בחטף סגול, ובמילים בנה לה האות בי"ת מסומנת במאריך (מתג) [מנחת שי].