הגבעונים תובעים מדוד המלך צדק פומבי מצאצאי שאול על הפגיעה הפיזית והגירוש שחוו, או לחלופין על שלילת מקורות המחיה שלהם, על ידי האיש אֲשֶׁר כִּלָּנוּ. מעבר לפגיעה הממשית, הם מאשימים את שאול על כוונת הזדון שלו, וַאֲשֶׁר דִּמָּה־לָנוּ, כלומר המזימה שתכנן לעקור אותם לחלוטין. מטרתו הייתה שנִשְׁמַדְנוּ, כך שלא יוכלו להמשיך מֵהִתְיַצֵּב בְּכׇל־גְּבֻל יִשְׂרָאֵל ונאלצו לברוח על נפשם. מכיוון שהגבעונים היו חפים מפשע, מזימת ההשמדה נחשבת בעיני ה' כאילו התממשה במלואה. תביעתם לעונש נועדה לייצר הרתעה שתבטיח את קיומם ותאפשר להם לשוב לאחוזותיהם בביטחה.
שמואל ב, פרק כ״א, פסוק ה׳
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּה־לָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵהִתְיַצֵּ֖ב בְּכׇל־גְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.