שמואל ב, פרק כ״א, פסוק י״ט

במהלך קרב גבורה באזור גוב, התמודד הלוחם אֶלְחָנָן מבֵּית הַלַּחְמִי מול ענק פלשתי. יש המזהים את אלחנן עם דוד המלך, ומסבירים כי הכינוי בֶּן־יַעְרֵי אֹרְגִים רומז למשפחתו שעסקה באריגת הפרוכת למקדש, או שזהו פשוט שמו ומקצועו של אביו. מנגד, יש המפרשים כי אלחנן הרג את לחמי, אחיו של גלית, ולכן המילים אֵת גׇּלְיָת מתייחסות לאחיו או למי שהיה עמו. עוצמתו המאיימת של הענק מתבטאת בכך שוְעֵץ חֲנִיתוֹ, כלומר בית היד של החנית שלו, היה עבה וגס כִּמְנוֹר אֹרְגִים, שהיא קורת העץ הכבדה בקדמת נול האריגה שאדם רגיל אינו מסוגל כלל להרים.