במהלך מערכה צבאית נוספת שהתרחשה באזור גוב, התחולל קרב גבורה המעלה זיכרונות מניצחונו המפורסם של לוחם ישראלי על ענק פלשתי. הכתוב מציג תיאור המעורר קושי בולט: נראה מן הכתוב שאלחנן הוא שהרג את גלית, אף שהמסורת המקראית המוכרת מייחסת מעשה זה לדוד.
כדי ליישב קושי זה, מתפצלים הפרשנים לשתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה, הנשענת על המקבילה לספר דברי הימים, מסבירה כי אלחנן לא הרג את גלית עצמו, אלא את אחיו. לפי גישה זו, שמו של הענק הפלשתי היה לחמי, והוא היה אחיו של גלית [מלבי"ם, אברבנאל]. בהתאם לכך, המילים אֵת גׇּלְיָת מפורשות כמי שהיה יחד עם גלית, או כאחיו של גלית [רד"ק, מצודת ציון]. את התיבה בֵּית הַלַּחְמִי מסבירים הפרשנים כשיבוש קל או קיצור של "את לחמי", כלומר שאלחנן הכה את הענק ששמו לחמי [אברבנאל, מצודת ציון], או לחלופין, שאלחנן עצמו היה תושב בית לחם [רד"ק]. המלבי"ם מוסיף כי מאחר שהענק נקרא לחמי, וגם דוד שהרג את גלית הגיע מבית לחם, נוצר מעין משל עממי שנועד להשוות בין גבורתו של אלחנן לגבורתו של דוד.
הגישה השנייה, המבוססת על מדרשי חז"ל, מציעה זיהוי סמלי ולפיו אֶלְחָנָן הוא למעשה דוד המלך בעצמו [רש"י, רד"ק]. לפי פירוש זה, הכינוי בֶּן־יַעְרֵי אֹרְגִים רומז לאביו ישי ולמשפחתו, שעסקו באריגת הפרוכת לבית המקדש, אשר מכונה במקרא בשם "יער" [רש"י, רד"ק]. מנגד, יש המפרשים בפשטות כי "אורגים" היה משלח היד של המשפחה [ביאור שטיינזלץ], או שם המקום שבו התגורר אלחנן [אברבנאל], וכי יַעְרֵי הוא פשוט שמו של אביו [מצודת ציון].
כדי להמחיש את עוצמתו של הענק הפלשתי, הכתוב מתאר את כלי נשקו. וְעֵץ חֲנִיתוֹ, שהוא בית היד של החנית [מצודת דוד], היה עצום בגודלו כִּמְנוֹר אֹרְגִים. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בקורת עץ עגולה, גסה ועבה מאוד הנמצאת בקדמת נול האריגה, שעליה כורך האורג את חוטי השתי או מקפל את הבגד הארוג. דימוי זה נועד להדגיש את כוחו הפיזי העצום של הפלשתי ואת גודלו המאיים של נשקו, שלא כל אדם מסוגל כלל להרים [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].