מסירות נפש אימהית יוצאת דופן מתגלה במעשיה של רצפה בת איה, השומרת בחירוף נפש על גופות בניה המתים במשך תקופה ארוכה. היא יושבת תחת כיפת השמיים, חשופה לפגעי מזג האוויר, ומונעת בגופה את ביזויים וחילולם על ידי חיות הבר ועופות הדורסים.
הפרשנים מבארים את המונחים המופיעים בפסוק: השק הוא יריעה עבה [מצודת ציון], ורצפה וַתַּטֵּהוּ, כלומר נטתה, פרשה ומתחה אותו כאוהל כדי להסתתר תחתיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. היא פרשה את השק אֶל הַצּוּר, שהוא הסלע או ההר שעליו נתלו הבנים [רד"ק, מצודת דוד]. שם היא שהתה כדי למנוע מבעלי החיים לָנוּחַ, כלומר להתעכב על הגופות [מצודת ציון].
לצד הפעולה הפיזית, הפרשנים מצביעים על משמעות רוחנית עמוקה במעשיה. השימוש בה"א הידיעה במילה הַשַּׂק מרמז למסורת האבלות של יעקב אבינו על יוסף, שרצפה המשיכה בדרכו [אלשיך]. כמו כן, המילה הַצּוּר נדרשת כביטוי להצדקת הדין; רצפה לא כעסה על העוול שנעשה לה לכאורה, אלא אמרה "הצור תמים פעלו" וקיבלה עליה את גזרת השמים [רד"ק, אלשיך]. מסירותה הרבה אף נשאה פרי פלאי, שכן במהלך כל אותם חודשים ארוכים הגופות לא הסריחו ולא שלטה בהן רימה, דבר שהעיד על צדקתם [אלשיך].
התקופה שבה שהתה רצפה ליד הגופות נמשכה מתחילת הקציר ועד נִתַּךְ, קרי נשפך [מצודת ציון], מטר מן השמיים. מדובר בפרק זמן ארוך שנמשך עד עונת הגשמים בחודש תשרי [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. השארת הגופות תלויות במשך זמן רב כל כך מעוררת קושי, שכן היא מנוגדת לאיסור המפורש בתורה לא להלין את המת. אולם, במקרה זה הוחלט כי מוטב לעקור אות אחת מן התורה כדי לקדש את שם ה' בפרהסיה. כאשר עוברי אורח היו רואים את בני המלכים תלויים ושואלים לפשר הדבר, היו משיבים להם שנענשו משום שפגעו בגרים. תשובה זו עוררה התפעלות עצומה והוכיחה לעמים כי אין אומה שראוי להידבק בה כישראל, המגנה כך על החלשים [רש"י].
ירידת הגשמים היוותה נקודת מפנה וסימן משמיים. ה' הוריד מעט גשם כדי לסמן שהגיע הזמן להוריד את הגופות ולהביאן לקבורה [מצודת דוד]. הגשם שנִתַּךְ הוכיח לעין כול כי עצירת הגשמים שפקדה את הארץ במשך שלוש שנים נבעה מעוון בית שאול, שכן מיד עם עשיית המשפט חזרו הגשמים לרדת [מצודת דוד, אלשיך]. בכך ידעו העם כי ה' פקד אותם ושהמכשול הוסר [מלבי"ם]. מעשה החסד העצום של רצפה, ששמרה על הגופות יומם ולילה, לא נותר ללא השפעה; הוא זה שעורר את דוד המלך ללמוד קל וחומר בעצמו, ולצאת לגמול חסד של אמת עם עצמותיהם של שאול ויהונתן [אלשיך].