מערכת המלחמות של דוד ואנשיו נגד הענקים הפלשתים מגיעה לסיומה בקרב הרביעי והאחרון בעיר גת. הפלשתים הציבו בחזית ענקים מפלצתיים במטרה להטיל אימה על אויביהם, שכן מעבר לגבורתם, ממדיהם העצומים וגופם החריג עוררו חרדה עמוקה [ביאור שטיינזלץ]. נפילתו של ענק זה חותמת את רצף הניצחונות על ילידי הרפה, ומסללת את הדרך לתקופת השלום שתאפיין את כל ימי שלמה [מלבי"ם].
הכתוב מכנה את הענק אִישׁ מָדוֹן (המילה נכתבת עם האות יו"ד אך נקראת באות וי"ו [מנחת שי, רד"ק]). קיימות שתי גישות מרכזיות להבנת משמעות הכינוי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת משורש מ-ד-ד, כלומר זהו אדם בעל מידות עצומות וגובה רב. פרשנים אלו נשענים על התרגום הארמי שפירש את הביטוי כ"איש של מידות", ועל הפסוק המקביל בספר דברי הימים המכנה ענק זה "איש מדה" [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. מנגד, יש המפרשים את המילה כפשוטה, מלשון מריבה, ומסבירים שהיה איש של ריב ומלחמה [רלב"ג]. יש המשלבים בין הפירושים וקובעים כי שני הדברים נכונים: הוא היה גם גדל גוף וגם לוחם שוחר מדון [אברבנאל].
כדי להמחיש את חריגותו המפחידה, מפרט הפסוק את מבנה גופו: וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר. הפרשנים מסכימים כי הכפילות בתיאור המספרי נועדה למנוע אי־הבנה. אילו נכתב רק "שש ושש", היה ניתן לטעות ולחשוב שבשתי ידיו יחד היו שש אצבעות (שלוש בכל יד), וכן ברגליו. ואילו נכתב רק הסך הכולל "עשרים וארבע", היה מקום לחשוב שהאצבעות לא היו פזורות בחלוקה שווה, אלא למשל שבע אצבעות ביד אחת וחמש בשנייה. לכן הפסוק מפרט את שני הנתונים, כדי להבהיר שבכל גפה בנפרד היו בדיוק שש אצבעות [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. התוספת של המילה מִסְפָּר באה ללמד שהאצבעות הנוספות לא היו סתם גידולים פגומים, אלא אצבעות שלמות וסדורות שראויות להיספר כחלק ממערכת האצבעות הרגילה [רש"י].
בסוף הפסוק מצוין כי הענק יֻלַּד לְהָרָפָה, כלומר הוא נולד ונמנה עם משפחת הענקים [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות ה"א של ה"א הידיעה נותרה במילה למרות אות היחס למ"ד שנוספה בתחילתה, תופעה החורגת מהכלל הרגיל בשפה שבו ה"א הידיעה נופלת [רד"ק].