דוד פונה אל הגבעונים מתוך רצון עמוק לתקן עוול היסטורי ולהסיר את קללת הרעב מעל הארץ. פנייתו נועדה לברר את הדרך המדויקת לפיוס ולכפרה, מתוך הבנה שרק סליחתם תוביל להשבת השפע והברכה לעם.
בפנייתו, דוד מחלק את בקשתו לשני ממדי זמן. כאשר הוא שואל מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הוא מבקש לדעת כיצד לתקן את המעוות מכאן ולהבא בעתיד, ובשאלתו וּבַמָּה אֲכַפֵּר הוא מחפש דרך לכפר על חטאי העבר שנעשו כנגדם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. משמעות המילה אֲכַפֵּר בהקשר זה היא ביטול והסרת הרוגז והכעס [מצודת ציון]. דוד מנסה לברר מהו המשפט המדויק שיביא לביטול הכעס, והאם ניתן להשיג כפרה זו באמצעות פיצוי כספי או שמא נדרשת לקיחת נקם של ממש בנפש [מצודת דוד, אלשיך].
מטרת הפיוס מנוסחת בבקשה וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה'. הפרשנים מסכימים כי משמעותה של בקשה זו היא שהגבעונים יתפללו על עם ישראל. דוד מבין כי ארץ ישראל, שהיא נחלת ה', שרויה כעת תחת קללת רעב. התקווה היא שברגע שהגבעונים יסלחו ויבטלו את כעסם, הם יברכו את הארץ ויתפללו עליה, וכך תשוב התשועה לישראל והאדמה תחזור לתת את יבולה [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].