בעת מלחמה, ניצב ענק מפלשתים ומטיל אימה על מחנה ישראל תוך שהוא משפיל את העם. מולו קם גיבור ממשפחת המלוכה, שלוקח על עצמו להגן על הכבוד הלאומי ומכריע את המערכה.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה וַיְחָרֵף היא השמעת דברי ביזיון, גידוף ונאצה כלפי עם ישראל [מצודת דוד, מצודת ציון, אברבנאל]. התנהגותו של אויב זה מזכירה לפרשנים את עמידתו של "איש הביניים", שכן הוא קרא תיגר על המחנה בטענה שלא יימצא בישראל אף אדם שיוכל לנצח אותו. בכך, מעשיו מהווים הקבלה ישירה וברורה להתנהגותו של גלית הפלשתי, שחירף בעבר את מערכות ישראל והתגרה בדוד ובימי שאול המלך [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
אל מול חילול הכבוד הלאומי, יצא אל הקרב יהונתן, אחיינו של דוד המלך, והכה את הענק כדי להשיב ולהגן על כבודם של ישראל [אברבנאל].
באשר לשם אביו של יהונתן (אחי דוד), מציינים המקורות הבדל בין הכתוב למסורת הקריאה. המילה נכתבת בספרים המדויקים כ־שמעי עם האות יו"ד בסופה, אך יש לקרוא אותה כ־שמעה עם האות ה"א. תופעה זו, שבה מילה נכתבת ביו"ד בסופה אך נקראת בה"א, היא תופעה דקדוקית המוכרת במקרא [מנחת שי].