יצא לכם פעם לראות אדם כל כך גבוה ושונה, עד שפשוט עמדתם במקום ולא יכולתם להוריד ממנו את העיניים? במלחמה האחרונה של דוד ואנשיו בעיר גת, הפלשתים ניסו להפחיד את הלוחמים שלנו. הם העמידו מולם ענקים מיוחדים וגדולים מאוד, כדי לגרום להם לפחד עוד לפני שהקרב התחיל.
אחד הענקים האלה נקרא אִישׁ מָדוֹן. הכוונה היא לאיש של מידות, כלומר אדם בעל מידות עצומות וגובה רב. כדי להסביר כמה הוא היה שונה מאדם רגיל, מתארים לנו את הגוף שלו. היו לו וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר. למה צריך לכתוב גם "שש ושש" וגם "עשרים וארבע"? כדי שלא נתבלבל. אם היה כתוב רק "שש ושש", היינו חושבים שאולי יש לו שלוש אצבעות בכל יד. ואם היה כתוב רק "עשרים וארבע", היינו חושבים שאולי ביד אחת יש לו שבע אצבעות ובשנייה חמש. לכן מסבירים לנו שבכל יד ובכל רגל היו לו בדיוק שש אצבעות.
המילה מִסְפָּר מלמדת אותנו שהאצבעות הנוספות לא היו סתם פגמים, אלא אצבעות שלמות ורגילות שאפשר ממש לספור אותן. בסוף מוסבר שהענק הזה יֻלַּד לְהָרָפָה, כלומר הוא נולד למשפחה של ענקים. כשהענק הזה נפל בקרב, זה היה הניצחון האחרון על הענקים, וזה מה שהכין את הדרך לתקופה ארוכה וטובה של שלום שתגיע בהמשך, בימי שלמה המלך.