שמואל ב, פרק כ״א, פסוק ט״ז

בעיצומו של קרב מתיש, כאשר דוד עייף ויגע, קם עליו לוחם פלשתי בשם וְיִשְׁבִּי בְנֹב, ויש הדורשים כי הופעתו היא עונש מאת ה' על מעורבות דוד בהריגת כוהני העיר נוב. לוחם זה, אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה, היה מצאצאי הענקים הקדומים או מערפה המואביה, ונשא נשק כבד שבו וּמִשְׁקַל קֵינוֹ מציין את משקלו הרב של להב החנית, מוט העץ, החיבור ביניהם או כובע הנחושת שלו. בנוסף, וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה, כלומר חגר חרב או חגורת קרב חדשה לקראת יומו הראשון במערכה, ומתוך רצון להפגין גבורה יתרה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד ותכנן לנצל את חולשת המלך כדי להורגו. מסכנה זו ניצל דוד בעזרת אבישי בן צרויה, אירוע שהוביל לשבועת אנשיו כי המלך לא ייצא עוד למלחמה כדי לשמור על עם ישראל.