תארו לעצמכם שאתם נמצאים באמצע מאמץ אדיר, אתם כבר ממש עייפים ואין לכם כוח, ופתאום מופיע מולכם אתגר חדש ועצום. זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. באמצע קרב קשה, כשדוד היה עייף מאוד, קם מולו לוחם פלשתי מפחיד. שמו של הלוחם היה וְיִשְׁבִּי בְנֹב, כי הוא התגורר בעיר פלשתית שקראו לה נוב.
הלוחם הזה לא היה אדם רגיל, הוא מתואר במילים אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה, כלומר, הוא היה מצאצאיהם של ענקים קדומים וחזקים. כדי להבין כמה הוא היה חזק, מספרים לנו על וּמִשְׁקַל קֵינוֹ. קֵינוֹ זה הלהב של החנית שלו. הלהב הזה היה עשוי מנחושת ושקל המון, משקל עצום שאדם רגיל מתקשה מאוד להרים.
בנוסף לכל זה, נאמר עליו וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה. הכוונה היא שהוא חגר על עצמו חרב חדשה לגמרי. למה פרט זה חשוב לנו? מפני שזה היה היום הראשון שלו בתור לוחם. לוחמים מתחילים בדרך כלל רוצים מאוד להוכיח את עצמם, להתאמץ ולהראות לכולם כמה הם גיבורים.
בגלל שהענק רצה כל כך להוכיח את הגבורה שלו, וכשהוא זיהה שדוד המלך עייף, וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד. הוא תכנן לנצל את החולשה של דוד ולפגוע בו. למזלו של דוד, ברגע האחרון הגיע אבישי בן צרויה, עזר לו והציל אותו מהענק. בעקבות המקרה המלחיץ הזה, האנשים של דוד נשבעו שהוא לא יצא יותר בעצמו לשדה הקרב, כדי לשמור עליו מכל משמר.