שמואל ב, פרק כ״ד, פסוק כ״ב

ארונה נענה לבקשת דוד ברוח נדיבה ומציע לו כי יִקַּח וְיַעַל את שטח הגורן כדי להקים עליו מזבח, וישתמש בכל הרכוש הַטּוֹב בְּעֵינָו. הוא מנדב את הַבָּקָר המצוי במקום כקורבן לָעֹלָה, ומציע להשתמש בציוד החקלאי שלו כחומר בערה לָעֵצִים. ציוד זה כולל את הַמֹּרִגִּים, שהם כלי עץ כבדים ומשוננים ששימשו לדיש התבואה, וּכְלֵי הַבָּקָר ששימשו לחרישה ולהכוונת הבהמות. תוספת נדיבה זו, מעבר לשטח שביקש דוד, נועדה להוכיח למלך כי הנתינה נעשית בלב שלם, ולא מתוך אילוץ או אי נעימות מנוכחותו.