חרון אפו וכעסו של ה' המשיך לבעור, וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בשל עבירות נסתרות שהצטברו או בעקבות מרידת העם במלכות. כדי להביא עליהם את עונשם דווקא דרך מלכם, ה' אפשר למחשבה הרסנית לחדור ללבו של המלך, וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם בפעולה של גירוי והדחת הלב. הסתה זו הובילה לפקודה לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה, שהיוותה חטא משום שספירה ישירה ללא איסוף כופר נפש מסלקת את הברכה וחושפת את העם לסכנה. בנוסף, המפקד שיקף פגם אמוני של גאווה והישענות על כוח צבאי במקום ביטחון בה', או שנבע מחשדנות ורצון לפקח על העם עקב חוסר אמון בנאמנותו.
שמואל ב, פרק כ״ד, פסוק א׳
וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהֹוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.