שר הצבא יואב מביע התנגדות נחרצת להוראת המלך דוד לערוך מפקד אוכלוסין. בתשובתו למלך, הוא משלב ברכה עצומה לעם ישראל יחד עם נימוקים רוחניים ומעשיים כנגד עצם ספירת העם.
תחילה, יואב פותח בברכה. המילה ויוסף נפתחת באות וי"ו המשמשת כפתיח לדברים ולא כתוספת קשר [רד"ק]. הוא מברך שריבוי האוכלוסייה יחול אל העם, כלומר על העם [רד"ק]. הברכה כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים מבטאת איחול לריבוי עצום. אין מדובר בתוספת רגילה, אלא בהכפלה של מספר העם הנוכחי, ושוב הכפלה של התוצאה, וחוזר חלילה מאה פעמים [רש"י, מצודת דוד, אלשיך]. ברכה זו נחשבת גדולה אף מברכתו של משה רבנו שבירך את העם שיתרבו אלף פעמים, שכן ברכת משה נועדה לטווח הארוך, ואילו יואב מאחל שהדבר יקרה באופן מיידי [רש"י, אלשיך]. לכן הוא מוסיף וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת, כאיחול לכך שדוד יזכה לחיות ולראות בעיניו את הריבוי העצום הזה עוד בימיו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לאחר הברכה, יואב עובר להסתייגות ושואל וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה. הוא מנסה להבין מדוע המלך מעוניין לבדוק את המספרים [ביאור שטיינזלץ], ומעלה טענות נגד המפקד המבוססות על סכנה רוחנית וחוסר נחיצות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שספירת העם עלולה להביא לנזק ולעין הרע, שכן הברכה שורה רק בדבר הסמוי מן העין, וברגע שסופרים את העם הברכה מסתלקת. מבחינה מעשית, יואב טוען שאין למפקד כל תכלית. העם כולו נאמן למלך ויתייצב לצבא בעת הצורך, ולכן לקיחת הסיכון שבספירה היא מיותרת לחלוטין [מלבי"ם, אברבנאל].
מתוך אופי תגובתו של יואב ניתן ללמוד דבר נוסף על מהות המפקד. העובדה שיואב מוכיח את דוד בטענות שכליות, מדיניות ורוחניות, ולא מזהיר אותו מפני איסור תורה מפורש, מצביעה על כך שהמפקד שדוד יזם לא היה אסור באופן מוחלט על פי ההלכה, אלא היווה טעות בשיקול הדעת שעלולה להביא לנזק כבד [אברבנאל].