מפגש מרתק מתרחש בגורן בין דוד המלך לבין ארונה היבוסי, בו מתגלה נדיבות לב יוצאת דופן על מנת לעצור את המגפה בעם. ארונה מציע לדוד את כל רכושו הנדרש להקרבת הקורבן, ומוסיף ברכה אישית למלך.
כאשר הכתוב מציין הַכֹּל נָתַן, הכוונה היא שארונה התנדב והיה מוכן לתת את הכול למלך דוד מתוך רצון טוב [מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, הנתינה לא יצאה לפועל כמתנת חינם, שכן דוד סירב לקבל את הרכוש ללא תשלום מלא [רד"ק, אברבנאל]. לפי תרגום יונתן, משמעות הביטוי היא שארונה העניק לדוד את כל מה שביקש ממנו [רד"ק, אברבנאל].
התואר אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ מעורר עניין בקרב הפרשנים, והם מציגים לכך שתי גישות עיקריות. הגישה ההיסטורית מסבירה שארונה היה למעשה שר היבוסי ומלכה של ירושלים בטרם נכבשה על ידי דוד [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לאחר הכיבוש, הותר ליבוסים להישאר בעיר כתושבים מעלי מס, משום שקיבלו עליהם את שבע מצוות בני נח ונמנעו מעבודה זרה [רד"ק]. ארונה עצמו התגייר והפך לגר צדק ואוהב דוד, אך התואר "מלך" נותר דבוק לשמו כזכר למעמדו הקודם [מצודת דוד, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים את התואר באופן רעיוני: ארונה מכונה "מלך" בשל נדיבות לבו העצומה, שכן התנהגות כזו, של מסירת רכוש כה רב בחינם, אינה אופיינית לאיכר פשוט אלא הולמת מלכים [אברבנאל].
בסיום דבריו מברך ארונה את דוד: יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ. משמעות הברכה היא תפילה שה' יקבל את העולות ברצון ויתפייס, וכך תיעצר המגפה [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שארונה הציע לתת את הכול משלו, הוא מדגיש בדבריו "ה' אלוהיך", כדי להבהיר שהזכות והצדקה על הקורבן ייחשבו לדוד בלבד, וה' יקבל את תפילתו של דוד [אברבנאל]. מתוך ברכה זו למדו חכמים יסוד חשוב, שאין לזלזל בברכתו של אדם פשוט, שהרי דוד מלך ישראל זכה לברכה מארונה, וברכה זו אכן התקיימה [אברבנאל].