מראה המלאך המשחית מעורר בדוד תגובה של קבלת אחריות מוחלטת ומסירות נפש למען עמו. כאשר דוד רואה את המלאך פוגע בעם אך נמנע מלפגוע בו עצמו, הוא פונה אל ה' בתחינה לעצור את הפגיעה באזרחים החפים מפשע [מלבי"ם].
דוד מתוודה ואומר אָנֹכִי חָטָאתִי והֶעֱוֵיתִי, מילה הנגזרת מהשורש עוון [מצודת ציון]. בכך הוא מצהיר כי הוא לבדו הסיבה למגפה, בעקבות המפקד שערך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מתוך כך הוא זועק על גורלם של וְאֵלֶּה הַצֹּאן, דימוי לבני ישראל, ושואל במה הם חטאו שמגיע להם עונש כזה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. דוד מבקש תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי, כלומר שמכת המגפה תופנה אליו [מצודת דוד], והוא מקבל על עצמו את המוות כדי להציל את כלל ישראל [ביאור שטיינזלץ].
מאחורי בקשתו של דוד מסתתרת הבנה עמוקה של אופן הפעולה האלוהי. בתחילה, דוד סבר שאולי המגפה ירדה מאת ה' בשל עוונותיהם של העם עצמו. אך כאשר ראה שהמכה מבוצעת על ידי מלאך משחית, הבין את סכנת המצב: כאשר ניתנת רשות למשחית לפעול, הוא אינו מבחין בין צדיק לרשע ופוגע בכולם ללא אבחנה. לכן, בקשתו תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי אינה רק הצעת חילופין של מנהיג המוסר את נפשו, אלא דרישה שהעונש ינוהל ישירות על ידי ה' עצמו, היודע להבחין ולשפוט בצדק, ולא על ידי המלאך המשחית הפועל בעיוורון [אלשיך].