עונש כבד ופתאומי נוחת על העם, וגובה מחיר דמים עצום מקצה הארץ ועד קצהו. מוקד העניין הוא משך הזמן המדויק של המגפה, והפער שבין הגזרה המקורית לבין ביצועה בפועל.
המגפה החלה מֵהַבֹּקֶר, כלומר באותו בוקר שבו הגיעה הנבואה אל דוד על ידי גד החוזה, ומיד לאחר שדוד בחר בעונש הדבר [מצודת דוד, אברבנאל]. המילה מוֹעֵד משמעותה זמן קבוע [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אולם קיימת מחלוקת רחבה באשר למשך הזמן המדויק שמתאר הצירוף וְעַד עֵת מוֹעֵד.
גישה אחת גורסת כי המגפה נמשכה יממה שלמה, מאותו בוקר ועד לאותה השעה בדיוק למחרת [מצודת דוד, אברבנאל], או לחלופין עד סופו של אותו היום [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המציעים כי הזמן מציין את סיומם של שלושת ימי המגפה המלאים שייעד הנביא מראש [אברבנאל].
לעומת זאת, רוב הפרשנים מדגישים כי ה' ריחם על העם וקיצר משמעותית את הגזרה המקורית של שלושת הימים. בתוך תפיסה זו ישנן מספר דעות: יש אומרים שהמגפה נמשכה עד חצי היום [רד"ק, מלבי"ם], ויש אומרים שנמשכה זמן קצר עוד יותר – מעלות השחר ועד הנץ החמה [רד"ק, אברבנאל]. הגישה המצמצמת ביותר קובעת כי הפורענות ארכה פרק זמן זעיר בלבד, כמשך הזמן שבו שוחטים את קורבן התמיד של בוקר ועד שמעלים אותו למזבח וזורקים את דמו [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. זכויות שונות של עם ישראל, כדוגמת התורה, השבת ברית המילה והאבות, עמדו להם כדי לבטל את שעות הפורענות הרבות שנגזרו עליהם, עד שנותרה שעה אחת בלבד [רד"ק].
למשך הזמן הקצר ישנה משמעות קיומית עמוקה. אם שבעים אלף איש מתו בשעה אחת בלבד, הרי שאילו המגפה הייתה נמשכת שלושה ימים מלאים, היה מדובר בכליון מוחלט של מיליוני אנשים, כולל נשים וטף. לעומת זאת, אם המגפה ארכה שש שעות (עד חצי היום), קצב התמותה לאורך שלושה ימים היה מגיע לכשמונה מאות וארבעים אלף איש, מספר החופף כמעט במדויק למספרם של בני ישראל שנמנו במפקד שעשה יואב [מלבי"ם].
המתים במגפה לא היו מקריים, אלא אותם אנשים שחטאו בעבר במרד של שבע בן בכרי. העובדה שהנבואה על שלושה ימי דבר לא התקיימה במלואה אינה סתירה, אלא נובעת מכך שה' ניחם על הרעה בעקבות תפילתו של דוד, בדומה לביטול הגזרה על העיר נינוה לאחר שתושביה חזרו בתשובה [אברבנאל].