מסע המפקד ברחבי הארץ ממשיך ומשורטט דרך ציוני דרך גאוגרפיים ודמוגרפיים מרכזיים. תחילה הגיעו הפוקדים אל מִבְצַר צֹר, שהוא מבצר חזק שניצב על גבי סלע גבוה [מצודת דוד, רד"ק], אשר מוזכר כבר בספר יהושע כחלק מנחלת שבט אשר [רד"ק].
משם המשיכו אל וְכׇל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי. ערים אלו, שחלקן שכנו באזור החרמון, היו מקומות יישוב שבהם התגוררו בני העמים החיווי והכנעני במעורבב עם בני ישראל [מצודת דוד, שטיינזלץ]. נוכחותם של עמים אלו בתוך הארץ נבעה מכך שבני ישראל לא גירשו אותם לחלוטין בעת הכיבוש, אלא השאירו אותם במקומם והטילו עליהם מס [רד"ק].
בסיומו של שלב זה, וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע. הפוקדים פנו לכיוון דרום עד שהגיעו אל העיר באר שבע, נקודה המציינת את סוף המסע בכיוון זה, שכן היא נחשבה לגבולה הדרומי של הארץ [שטיינזלץ].