בעקבות המגפה ומראה המלאך המשחית, מגיע הנביא גד נושא ציווי אלוהי שנועד לעצור את הפורענות. הנביא מורה לדוד להקים מזבח במקום המדויק שבו ראה את המלאך שולח את ידו לעבר ירושלים [ביאור שטיינזלץ].
גד מוסר לדוד את דבר ה' [מצודת דוד], כאשר הגעת הנבואה אליו התרחשה למעשה על ידי המלאך המשחית עצמו. הדבר נושא מסר סמלי ולפיו הגורם שהביא את המכה הוא גם זה שמביא כעת את הרפואה, ובכך מכין המלאך את הקרקע לנס שבו תרד אש מן השמיים על המזבח שיוקם [מלבי"ם].
הנביא פותח במילה עֲלֵה, משום שגורן ארונה היה ממוקם במעלה ההר, באזור גבוה יותר מהעיר ירושלים עצמה [רד"ק, אברבנאל]. דוד מצטווה להקים את המזבח בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי (מילה הנכתבת בתנ"ך כ"ארניה" אך קריאתה המסורתית היא "ארונה" [מנחת שי]). ארונה היה מלך היבוסים טרם כיבוש ירושלים על ידי ישראל, והוא נשאר להתגורר בעיר משום שהתגייר והפך לגר צדק [רלב"ג, אברבנאל].
בחירת המקום להקמת המזבח אינה מקרית כלל. גורן ארונה ממוקם בהר המוריה, והוא המקום שנבחר מימי קדם להיות האתר שעליו ייבנה בית המקדש. זהו אותו מקום היסטורי שבו בנה אברהם את המזבח לעקידת יצחק בנו [רלב"ג].