הגשת תוצאות המפקד לידי דוד המלך חושפת לא רק את נתוני האוכלוסייה והצבא של העם, אלא גם את המורכבות שמאחורי הקלעים של הספירה עצמה.
הכפילות בלשון מִסְפַּר מִפְקַד מתפרשת על ידי חלק מהפרשנים ככפל מילים נרדפות שנועד להדגשה ולחיזוק [רד"ק, מצודת דוד]. עם זאת, גישה אחרת מציגה מניע אסטרטגי: יואב הכין שתי רשימות נפרדות, אחת גדולה ואחת קטנה, מתוך כוונה להציג לדוד תחילה את המועטת והחסרה, ואם המלך יכעס, להציג בפניו את המרובה [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. הסבר נוסף מחלק בין המושגים, כך שהמפקד הוא הסכום הכולל, ואילו המספר הוא הפירוט המדויק של אותו סכום כולל [מלבי"ם].
השימוש בלשון נקבה במילים וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל מוסבר בכך שהכוונה היא לעדת ישראל [רד"ק], או לחלופין, כרמז לכך שכוחם של ישראל נחלש ככוחה של אישה [רש"י].
הנתונים מתייחסים לאנשי צבא הראויים למלחמה, כפי שעולה מהביטוי שֹׁלֵף חֶרֶב, כאשר שבט יהודה נמנה כיחידה צבאית נפרדת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המספרים המעוגלים המופיעים בפסוק מעידים כי מדובר באומדן שהתבסס על הספירה [ביאור שטיינזלץ].
המספרים עצמם מעוררים קושי, שכן בספר דברי הימים מוצגים נתונים שונים. בעוד שכאן נמנו לישראל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף איש, בדברי הימים המספר עומד על מיליון ומאה אלף. הפרשנים מציעים שני כיוונים מרכזיים ליישוב פער זה של שלוש מאות אלף איש. הכיוון הראשון הוא שפער זה מורכב מחיילי הצבא הסדיר של המלך ומנשיאי השבטים, אשר כבר היו רשומים בספרי המלך ולכן יואב לא נדרש למנותם מחדש [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. הכיוון השני הוא שיואב נמנע במכוון מלספור את שבטי לוי ובנימין, תוך שימוש בתירוצים שונים, אך מאוחר יותר הם נכללו במניין המופיע בדברי הימים [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
סתירה נוספת קיימת במניין שבט יהודה: כאן נספרו וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ, ואילו בדברי הימים נמנו ארבע מאות ושבעים אלף בלבד. מחלוקת מעניינת עולה סביב חסרון זה של שלושים אלף איש. יש המסבירים כי בדברי הימים נספרו רק אלו שאוחזים בנשק בפועל, בעוד שכאן נספרו כולם, גם אלו שאינם שולפי חרב [מצודת דוד]. דעה אחרת מציעה כי אותם שלושים אלף מתו לאחר מכן במגפה שפרצה בעם, ופגעה קשות בשבט יהודה משום שזהו שבטו של דוד או בשל ריבוי חוטאים בתוכו [רד"ק]. הסבר שלישי קובע כי יואב כלל בתוך מניין יהודה גם אנשים משבטי לוי ובנימין שהתגוררו בנחלת יהודה. אולם, כאשר נכתב ספר דברי הימים ושבטים אלו נספרו בנפרד, הופחתו אותם שלושים אלף ממניין יהודה [מלבי"ם].