יצא לכם פעם להתלבט איך למסור הודעה חשובה, כי חששתם מהתגובה של מי שישמע אותה? זה בדיוק מה שהרגיש יואב שר הצבא כשהוא בא להגיש לדוד המלך את התוצאות של ספירת העם. יואב הכין מראש שתי רשימות של התוצאות, אחת עם מספר קטן של אנשים ואחת עם המספר האמיתי והגדול. לכן כתוב מִסְפַּר מִפְקַד, כפל מילים שרומז על שתי הרשימות. יואב תכנן להראות לדוד קודם את הרשימה הקטנה, ואם המלך יכעס על הספירה, הוא יעצור שם. רק אם המלך יקבל זאת בהבנה, הוא יראה לו את הרשימה המלאה.
הספירה הזו לא כללה את כל האנשים בעם. כאשר כתוב שֹׁלֵף חֶרֶב, הכוונה היא שספרו רק את האנשים החזקים שיכולים לצאת למלחמה ולהחזיק נשק, ולא ילדים או אנשים מבוגרים מאוד. התוצאות היו שבשאר השבטים היו שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אנשי צבא, ובשבט יהודה, שנספר בנפרד, היו וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ.
אם במקרה תקראו את ספר דברי הימים, תראו שכתובים שם מספרים קצת שונים וגדולים יותר. האם מישהו התבלבל בספירה? ממש לא. הסיבה להבדל היא שברשימה שהוגשה כאן לדוד, יואב החליט לא לספור את החיילים הקבועים של המלך ואת המנהיגים של השבטים. הם כבר היו רשומים בספרים של המלך ממילא, ולכן לא היה שום צורך לספור אותם מחדש.