לאחר שדוד מתוודה על חטאו בספירת העם, ה' שולח אליו מסר דחוף באמצעות גד החוזה. המסר אינו גזר דין מוחלט וסגור, אלא הצעה אלוהית ייחודית: ה' מציג בפני דוד שלוש פורענויות שונות, ודורש ממנו לבחור בעצמו את העונש שיחול עליו ועל העם.
הפנייה אל דוד נפתחת במילים הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ, ביטוי המבטא נחיצות ודחיפות עליונה. הנביא מצטווה ללכת ללא דיחוי ולדבר עם דוד עוד תוך כדי הליכתו. דחיפות זו נובעת מכך שדוד התוודה על חטאו באשמורת הבוקר, עת שהיא "עת רצון", וה' רצה להשיב לו מיד בטרם תשתנה העת וישוב המקטרג לקטרג [אלשיך]. עם זאת, עצם הפנייה אֶל־דָּוִד בשמו בלבד, ללא התואר "עבדי", משקפת ריחוק מסוים בעקבות החטא, בניגוד לפעמים אחרות שבהן ה' מדבר עליו באהבה ומכנה אותו "עבדי דוד" [רד"ק].
הביטוי נוֹטֵל עָלֶיךָ משמעותו הטלת משא או כפיית פורענות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. המילה שָׁלֹשׁ מנוסחת בלשון נקבה משום שהיא מתייחסת לשלוש "גזירות" [רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה במשפט שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ אינה להטלת שלוש מכות יחד, אלא לבחירה של אחת מתוך שלוש, בדומה לשימושים אחרים במקרא [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
מנגד, ישנה גישה המפרשת את הפסוק כפשוטו: דוד אכן היה ראוי לעונש משולש של רעב, חרב ודבר גם יחד. אולם, ה' אומר לו שאם יבחר בעצמו את עונשו ויקבל עליו את הייסורים באהבה ומרצון, יומתק הדין ויהיה די באחת מן המכות בלבד [מלבי"ם].
הפרשנים מצביעים על כך שמספר האפשרויות אינו מקרי. הצגת שלוש גזירות באה כמידה כנגד מידה לשלוש מיתות שונות שדוד חזה בעבר לשאול המלך, כאשר אמר עליו שייתכן וה' יגפנו, או שיומו יבוא, או שבמלחמה ירד ונספה [רש"י, אלשיך].
יתרה מכך, שלוש האפשרויות הספציפיות מקבילות לשלושה חטאים מרכזיים בחייו של דוד: עונש הרעב בא כנגד חלקו של דוד בהשמדת נוב עיר הכהנים, אירוע שהתגלגל בשל בקשתו לכיכרות לחם. עונש החרב והמנוסה מפני האויב בא כנגד חטא אוריה ובת שבע, שהתרחש משום שדוד נשאר לנוח בביתו במקום לצאת למלחמה. ואילו עונש הדבר השלישי בא כנגד החטא הנוכחי של ספירת העם [אלשיך].
מתוך שלוש האפשרויות הללו, דוד נדרש לבחור. בחירתו העתידית בדבר נובעת מחסידותו: הוא מבין שעונשי רעב ומלחמה פוגעים בעיקר בהמון העם, בעוד המלך ושריו נהנים מהגנה וממזון. לכן הוא יבחר במגפה, שהיא פגיעה ישירה מה', אשר אינה מבדילה בין מלך לפשוט העם ופוגעת בכולם בשווה [אלשיך].