הכרעתו הסופית של דוד לקיים את מפקד העם מתקבלת למרות ההתנגדות שהופנתה כלפיו מצד שריו. המילה וַיֶּחֱזַק משמעותה שדבר המלך גבר [שטיינזלץ], באופן שיואב ושרי הצבא הוכרחו לבצע את הפקודה [אברבנאל]. הכתוב מציין כי הם יצאו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, והכוונה היא שיצאו מלפניו כדי לצאת לדרך [מצודת ציון].
מתוך התנהלות זו לומדים פרק בהלכות דרך ארץ וביחסי עבד ואדון. כאשר משרתים נאמנים רואים שרבם מתעקש על מעשה שאינו הגון, חובתם להוכיח אותו ולהצביע על טעותו בלשון רכה. עם זאת, אם האדון מפציר ועומד על שלו, עליהם לציית לו. כך נהג יואב, שבתחילה ייעץ לדוד כראוי וניסה להניאו מהמפקד, אך משגברה פקודת המלך, יצא לקיים את ציוויו [אברבנאל].
אף על פי שיואב יצא לבצע את הפקודה, הוא עדיין ניסה לגרום לביטולה בדרכים עקיפות. הוא בחר להתחיל את המפקד דווקא בשבט גד, שהיו אנשים קשים, בתקווה שהם יתנגדו למהלך והדבר יתבטל. משראה שהם צייתו, פנה לשבט דן, בתקווה שעוון העבודה הזרה שהייתה שם יעורר מגפה שתעצור את הספירה. רק משראה שגם זה לא קרה, המשיך לפקוד את שאר השבטים [אלשיך].
הסתייגותו של יואב מהמפקד באה לידי ביטוי גם באופן שבו הגיש את התוצאות לדוד, עובדה המסבירה את הפערים במספרי המפקד בין התיאור כאן לבין התיאור המופיע בספר דברי הימים. יואב הכין שתי רשימות של תוצאות המפקד, אחת עם מספרים מרובים ואחת עם מספרים מועטים. הוא הציג לדוד את הרשימה המועטת עבור כלל ישראל, אך עבור שבט יהודה הציג את הרשימה המרובה כדי לפייס את דעתו של המלך ששבטו גדול. הסברים נוספים שמובאים להבדל במספרים בין הספרים, מציעים כי ההפרש נובע מכך שחיילי הצבא הסדיר, שכבר היו רשומים בספרי המלך, לא נספרו שוב במפקד זה, או מכך ששבטי לוי ובנימין לא נכללו בו כלל [אלשיך].