שמואל ב, פרק כ״ד, פסוק ד׳

החלטתו של דוד לקיים את המפקד מתקבלת חרף התנגדות שריו, וכאשר דבר המלך גובר, כמשמעות המילה וַיֶּחֱזַק, יואב ושרי הצבא מוכרחים לציית. התנהלות זו ממחישה כיצד משרתים נאמנים צריכים להוכיח את אדונם על טעותו, אך לבסוף להישמע לו, ולכן הם יוצאים מלפניו לדרך, כמשמעות המילים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כדי לבצע את הפקודה. למרות הציות, יואב מנסה להביא לביטול המפקד בדרכים עקיפות ומתחיל את הספירה בשבטים שעלולים להתנגד למהלך או לעורר מגפה. משכשלו ניסיונות אלו, הוא מגיש לדוד רשימות נתונים חלקיות הממעיטות במספר כלל ישראל ומרבות במספר בני יהודה כדי להפיס את דעתו. הסתייגות זו, יחד עם אי-ספירת הצבא הסדיר ושבטי לוי ובנימין, מסבירה את הפערים במספרי המפקד לעומת ספר דברי הימים.