דוד ניצב בפני הכרעה קשה בין רעב, מלחמה ומגפה, ומבטא צרה ודחק כשהוא אומר צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד, שכן כל אפשרות היא קשה מנשוא ויש הרואים במילים אלו רמז לשלושת העונשים גם יחד. הוא בוחר במגפת הדבר ומבקש נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־ה', משום שזהו עונש של השגחה אלוהית ישירה שבו רחמיו של האל עדיפים על רחמיהם המוגבלים של בשר ודם. בקשתו וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה נועדה למנוע את החרפה והביזיון הלאומי הכרוכים בתלות באכזריות אנושית בזמן רעב או במנוסה מפני האויב. בנוסף, בחירתו במגפה נובעת מרגישות מנהיגותית, שכן זהו עונש שוויוני ונטול ביזיון הפוגע בכולם ללא הבדל מעמד, וכך נמנעת הטענה שהמלך בוטח בעושרו או בצבאו.
שמואל ב, פרק כ״ד, פסוק י״ד
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהֹוָה֙ כִּֽי־רַבִּ֣ים רַחֲמָ֔ו וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.