שמואל ב, פרק כ״ד, פסוק כ״ג

ארונה היבוסי מתנדב להעניק לדוד את כל צרכי הקורבן מתוך רצון טוב, ולכן הכתוב מתאר כי הַכֹּל נָתַן, אף שבפועל דוד סירב לקבל את הרכוש ללא תשלום מלא. התואר אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ מיוחס לו משום שבעבר היה מלך ירושלים בטרם נכבשה והוא התגייר, או בשל נדיבות לבו העצומה שאינה אופיינית לאיכר פשוט אלא הולמת מלכים. בסיום דבריו הוא מברך את דוד בתפילה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ, כדי שה' יקבל את הקורבנות ברצון ויתפייס וכך תיעצר המגפה. בהדגשת אלוהי דוד, ארונה מבהיר שזכות הקורבן תיחשב למלך בלבד, ומכאן נלמד שאין לזלזל בברכתו של אדם פשוט, שהרי ברכתו לדוד אכן התקיימה.