יצא לכם פעם לעמוד מול בחירה שממש קשה להחליט בה, כי כל האפשרויות פשוט לא טובות? דוד המלך עומד בדיוק במצב כזה. הוא צריך לבחור עונש לעם ישראל מתוך שלוש אפשרויות: רעב, מלחמה או מגפה. דוד מרגיש מצוקה גדולה מאוד. כשהוא אומר צַר לִי מְאֹד, הוא מתכוון שהוא נמצא בצרה ובלחץ, כי גם העונש הקל ביותר מבין השלושה הוא קשה מאוד.
בסופו של דבר, דוד מבקש נִפְּלָה נָּא בְיַד ה'. הוא בוחר במגפה, כי זה עונש שמגיע ישירות מה' שהוא אב רחמן. דוד מסביר את הבחירה שלו ואומר וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה. הוא מבין שאם יהיה רעב, העם יהיה תלוי באנשים אחרים, יצטרך להתחנן לאוכל מאנשים עשירים או לנדוד לארצות רחוקות. ואם תהיה מלחמה, העם יצטרך לברוח מהאויבים וירגיש חולשה ובושה. בני אדם עלולים להיות אכזריים, ולכן דוד מעדיף למסור את גורל העם לידיים הרחמניות של ה'.
הבחירה הזו מראה איזה מנהיג רגיש ואכפתי היה דוד. הוא ידע שאם יבחר במלחמה, העם יחשוב שלדוד לא אכפת כי יש לו חיילים ששומרים עליו. ואם יבחר ברעב, יגידו שלמלך יש אוצרות של אוכל בארמון. אבל מגפה היא משהו שווה לכולם, ואין בה הבדל בין עשיר לעני או בין מלך לאזרח פשוט. כך דוד מראה שהוא חלק מהעם שלו, ושהוא לא מחפש דרך קלה להציל רק את עצמו.