תארו לעצמכם מצב שבו אתם חייבים לבחור בעצמכם את התוצאה למעשה שעשיתם, וכל אפשרות נראית קשה מאוד. זה בדיוק מה שקורה למלך דוד. גד הנביא מגיע אליו עם מסר מאת ה' ושואל אותו הֲתָבוֹא, כלומר, האם תסכים לקבל עליך את הדין ולבחור אחת משלוש דרכים של ענישה בעקבות ספירת העם?
האפשרות הראשונה היא שבע שנות רעב. בעצם מדובר בגזרה של שלוש שנים בלבד, אבל מכיוון שהעם כבר סבל משלוש שנות רעב קודמות, וייקח עוד שנה עד שהאדמה היבשה תצמיח יבול חדש, זה מצטבר לשבע שנים רצופות. האפשרות השנייה היא מלחמה שבה נֻסְךָ, כלומר שאתה תברח, מפני האויב שמוזכר במילה וְהוּא. האפשרות השלישית והקצרה מכולן היא שלושה ימים של דֶּבֶר, שזו מחלה מידבקת. שימו לב איך האפשרויות מסודרות מהארוכה ביותר לקצרה ביותר: משנים של רעב, לחודשים של מלחמה, ועד לימים בודדים של מחלה.
בסוף דבריו, גד מבקש מדוד וּרְאֵה, כלומר תחשוב היטב, תתבונן עם הלב ותחליט מה לענות לשֹׁלְחִי, שהוא ה'. דוד בוחר באפשרות השלישית, המחלה. למה דווקא בה? דוד ידע שרעב הוא קשה מאוד, ושבריחה מאויבים היא משפילה וגורמת לתלות באנשים אחרים. לעומת זאת, מחלה מגיעה ישירות מה', שהוא רחמן. סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא שמחלה פוגעת בכולם שווה בשווה. דוד לא רצה שהעם יחשוב שהוא בחר בעונש שלא יפגע בו באופן אישי רק בגלל שהוא מלך עשיר ומוגן. כך דוד מתגלה כרועה נאמן שלוקח אחריות על העם שלו.