שמואל ב, פרק כ״ד, פסוק ט״ז

II Samuel 24:16Sefaria

וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְֽרוּשָׁלַ֘͏ִם֮ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהֹוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּ֠אמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן (האורנה) [הָֽאֲרַ֥וְנָה] הַיְבֻסִֽי׃ {ס}

יצא לכם פעם לראות איך סכנה גדולה מתקרבת, וממש ברגע האחרון מישהו חזק מתערב ועוצר אותה? מגפה קשה שהכתה בעם ישראל מגיעה עד לשערי ירושלים. באוויר מופיע מלאך של ה׳ שמתכונן לְשַׁחֲתָהּ, כלומר להרוס את העיר. המראה הזה נועד לעורר את דוד המלך להתפלל. ואכן, דוד זועק אל ה׳ ומבקש לקחת את האשמה על עצמו כדי להציל את העם. בזכות התפילה הזו, ובזכות קדושת המקום שעליו עומד המלאך, שהוא המקום שבו ייבנה בעתיד בית המקדש, קורה נס. וַיִּנָּחֶם ה׳ אֶל הָרָעָה, כלומר ה׳ משנה את החלטתו ומבטל את הגזירה. ה׳ פונה אל המלאך ואומר לו: רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ. המילה רַב פירושה די ומספיק, והמילה הֶרֶף משמעותה להרפות ולעזוב. ה׳ בעצם פוקד על המלאך לעצור את המגפה מיד. באותו רגע המלאך נעצר בדיוק עִם גֹּרֶן, כלומר קרוב מאוד לגורן, מקום שבו אוספים תבואה. המקום הזה היה שייך לאדם בשם הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי, שהיה תושב העיר יבוס שהצטרף לעם ישראל. השטח שלו הפך לנקודה שבה המגפה נעצרה ולמקום החשוב ביותר של תפילה עבור עם ישראל כולו.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט״ו
פסוק י״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.