קרה לכם פעם שמישהו שאחראי עליכם ביקש מכם לעשות משהו שהייתם בטוחים שהוא טעות? איך כדאי להתנהג במצב כזה? זה בדיוק מה שקרה ליואב שר הצבא ולשאר השרים. הם ממש לא רצו לספור את העם, וניסו להסביר לדוד המלך בעדינות למה כדאי לוותר על הרעיון. אבל דוד התעקש. המילה וַיֶּחֱזַק מלמדת אותנו שההחלטה של המלך גברה וניצחה, ויואב והשרים היו חייבים לבצע את הפקודה. הכתוב מספר שהם יצאו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כלומר, הם יצאו מאת פניו כדי לצאת לדרך ולהתחיל במשימה.
מההתנהגות של יואב אנחנו לומדים כלל חשוב על דרך ארץ ועל כבוד. כאשר עוזרים נאמנים חושבים שהמנהיג שלהם טועה, התפקיד שלהם הוא להעיר לו על כך בצורה מכובדת ובלשון רכה. אבל, אם המנהיג מתעקש ועומד על שלו, חובה עליהם להקשיב לו ולבצע את הפקודה.
למרות שיואב יצא לדרך כדי לקיים את ציווי המלך, הוא עדיין קיווה שהספירה תתבטל איכשהו. לכן הוא ניסה לפעול בדרכים עקיפות: הוא בחר להתחיל את הספירה דווקא בשבט גד, שהיו אנשים קשים, והוא קיווה שהם יתנגדו והספירה תיעצר. כשהם צייתו והסכימו, הוא המשיך לשבט דן וקיווה ששם יקרה משהו שיעצור את התהליך. רק כשהוא ראה ששום דבר לא עוצר את המפקד, הוא המשיך לספור את שאר השבטים.