דוד המלך יוזם כינוס לאומי נרחב, המקיף את כל גבולות הארץ מדרום ועד צפון, לקראת המאורע של העלאת ארון ה' מקרית יערים.
הביטוי מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבֹא חֲמָת בא לתאר את גבולותיה המלאים של הארץ, מהקצה הדרומי ועד לקצה הצפוני, בדומה לביטוי המקראי המוכר "מלבוא חמת עד נחל מצרים" [רש"י, מלבי"ם]. הגבול הדרומי, שִׁיחוֹר, מזוהה עם נהר הנילוס [מצודת ציון], או כנהר המהווה את גבולה המזרחי של מצרים, בעוד לְבֹא חֲמָת מציין את נקודת הגבול בצפון [ביאור שטיינזלץ].
באשר לקהל המשתתפים, הכתוב מציין שדוד הקהיל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, תיאור שמעורר קושי לאור הדיווח המקביל בספר שמואל, שם נאמר שנאספו שלושים אלף איש בחור בלבד. כדי ליישב זאת, מוסבר כי לא מדובר באסיפה פיזית של כל אזרחי המדינה, אלא בכינוס של נציגות האומה. דוד אסף את המובחרים, השופטים וראשי העם מכל עיר ועיר [רלב"ג, מלבי"ם]. אותם שלושים אלף איש היו הנבחרים משאר שבטי ישראל, והם הצטרפו אל בני שבט יהודה. התיאור של איסוף "כל ישראל" מבטא אפוא את העובדה שדוד שלח לקרוא למנהיגים והתייעץ עם שרי האלפים והמאות, המהווים את ההנהגה המייצגת של העם כולו [רלב"ג].