הפגיעה באדם שניסה לגונן על הארון מעוררת בדוד יראה עמוקה וגורמת לו לחשב את צעדיו מחדש. כאשר הפסוק מציין שדוד ירא אֶת הָאֱלֹהִים, הכוונה היא שהוא ירא מפני ארון האלוהים עצמו. דוד חושש כי לא ניתן יהיה להיזהר כראוי בקדושתו העצומה של הארון [מצודת דוד], שכן אם אדם שנגע בארון מתוך כוונות טובות כדי לשמור עליו נהרג מיד, קיימת סכנה גדולה למה שעוד עלול להתרחש בקרבתו [ביאור שטיינזלץ].
המילה לֵאמֹר מתפרשת כתוצאה הישירה של פחד זה: היראה הגדולה היא שגרמה לדוד לומר ולשאול את עצמו כיצד יוכל להסתכן ולהביא אליו את הארון [רש"י]. תהייתו של דוד נפתחת במילה הֵיךְ, והפרשנים מסכימים כי משמעותה היא "איך". צורה זו נובעת מכך שאותיות אהו"י מתחלפות זו בזו, שימוש לשוני שניתן למצוא כמותו גם בספר דניאל.