דברי הימים א, פרק כ״ב, פסוק ח׳

תארו לעצמכם מקום שכולו שקט, רוגע ואהבה, מקום שבו כולם מרגישים בטוחים וקרובים לה'. כזה בדיוק נועד להיות בית המקדש. דוד המלך היה מנהיג דגול וגיבור אמיץ שהגן על עם ישראל. אבל דווקא בגלל הגבורה שלו, ה' מודיע לו שהוא לא יוכל לבנות את הבית הקדוש הזה. ה' אומר לדוד דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ. זה לא אומר שדוד היה אדם רע, אלא שכדי להגן על העם שלו ולהציל אותם, הוא נאלץ להילחם באויבים ולפגוע בהם. ה' ממשיך ואומר לו וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ, כלומר, היית איש צבא שהוביל קרבות גדולים וחשובים. בית ה' הוא ההפך הגמור משדה קרב. הוא מקום של שלום, תפילה וסליחה. לכן, יש הבדל עצום בין רעש המלחמה לבין השלווה של המקדש. ה' קבע שהמקדש חייב להיבנות מתוך מנוחה מוחלטת, על ידי אדם של שלום, ולכן מי שעסק כל כך הרבה במלחמות לא יכול לבנות אותו, אפילו אם המלחמות האלו היו מוצדקות וחשובות.