בסיום אסיפת ההנהגה קורא דוד לקהל לשבח ולהלל את ה' במילים בָּרְכוּ נָא. דוד פונה אליהם בביטוי אֱלֹהֵיכֶם כדי להדגיש שהזכות על המעמד היא שלהם וה' שוכן עליהם בזכות עצמם. לעומת זאת, מתוך ענווה תולה העם את הזכות באבות האומה, והם מברכים את אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם מתוך קדושה ונועם. לאחר הברכה הקהל וַיִּקְּדוּ, כלומר כופפו את קודקוד ראשם, והשתחוו לה' ולמלך.
דברי הימים א, פרק כ״ט, פסוק כ׳
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִיד֙ לְכׇל־הַקָּהָ֔ל בָּ֥רְכוּ נָ֖א אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וַיְבָרְכ֣וּ כׇֽל־הַקָּהָ֗ל לַֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ לַיהֹוָ֖ה וְלַמֶּֽלֶךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.