קיומו של האדם בעולם הוא ארעי וחסר קביעות, שכן אנו גֵרִים וכן וְתוֹשָׁבִים. גם אם אדם יושב זמן רב במקום אחד וחש יציבות, למעשה הוא רק אורח בעולם ששייך לה', בדיוק כְּכָל־אֲבֹתֵינוּ שהלכו כבר לעולמם. מכיוון שנפשנו מגיעה מעולם אחר, היכולת לאסוף רכוש בזמן קצר מתאפשרת אך ורק בעזרת ה'. ארעיות זו מומחשת בכך שכַּצֵּל יָמֵינוּ עַל־הָאָרֶץ, חיים החולפים במהירות וחסרי ממשות כצל קלוש של דבורה, וככל שאדם מאריך ימים כך מתארך צלו המעיד שהוא מתקרב אל קצו. בסופו של דבר וְאֵין מִקְוֶה, כלומר אין לאדם שום תקווה להימלט מן המוות, ומכאן שכל קנייניו החומריים הם זמניים בלבד.
דברי הימים א, פרק כ״ט, פסוק ט״ו
כִּֽי־גֵרִ֨ים אֲנַ֧חְנוּ לְפָנֶ֛יךָ וְתוֹשָׁבִ֖ים כְּכׇל־אֲבֹתֵ֑ינוּ כַּצֵּ֧ל ׀ יָמֵ֛ינוּ עַל־הָאָ֖רֶץ וְאֵ֥ין מִקְוֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.